בקורס סוגיות במדיניות החינוך היה נושא האוטונומיה מעניין ללמוד, שמדבר על נושא השוויון יש ערך עליון, והחינוך הוא האמצעי העיקרי לאיחוד האוכלוסיה, היה צורך בבנית בתי-ספר ובאימון למורים טובים. למרכז ההחלטות ולא לגרום לאי שוויון. המעבר ממערכת חינוך ממורכזת לבתי-ספר בניהול עצמי (SPM) מחולק לשלושה שלבים.
שלב "א" (1970-1980): הרעיון המרכזי בתכנית המחודשת היה לעודד יוזמה על-מנת שמקצועות הבחירה ירכיבו 25% מתכנית הלימודים.
שלב "ב" (שנות ה 90): נכנסה יוזמה חדשה לפתח מודל של בית-ספר בניהול עצמי (SBM). ונוסדה ועדה. ובסיום דיוני הועדה סוכם שבית הספר לא יהיה אוטונומי לחלוטין.
שלב "ג": ב-2004 כוח המשימה דורש רפורמה חדשה מקיפה ורדיקלית. ההמלצה היא להשלים את מה שהתחילו בשנות ה-70 וללכת עד הסוף עם ה-SBM. מהמלצות הנוספות שקבלו תוקף היו: הארכת יום הלימודים ל-8 שעות, הורדת יום משבוע הלימודים הורדת גיל חינוך החובה לשלש, הגדרת סטנדרטים ומערכת הערכה חינוכית מרכזית חדשה, הוספת שעות ליום העבודה של המורה.
גם הרפורמה הזו הביאה לחיכוכים. גופים רבים חשו שהרפורמה מאיימת על תפקידם.
מסקנות: מחקרים מסוימים (בשלבים מוקדמים) הראו שהשיטות לא השפיעו במיוחד על שיפור המערכת. אולם התעקשותם של מורים ברחבי הארץ להישאר בשיטה מעידה על הערכה ארצית כלפי הרפורמה. שיטת ה- SBM כמדיניות לשיפור בתי-הספר תפסה תאוצה בשנות ה-1990 אולם מתחילת שנות ה-2000 העניין בה הולך ופוחת. הסיבה לכך אינה שיש מי שמטיל ספק בטיב השיטה או נכונותה הגברת היעילות של בתי-ספר באמצעות אוטונומיה וגמישות נמצאת באג'נדה של מערכת החינוך בישראל, על הכתוב. אולם באופן מעשי, היא לא מתקיימת. כיום, בתחילת 2006, הרעיונות שמאחורי ה-SBM משמשים כסלוגנים בלבד. לפי דעתי אני מתייחסת לחומר שלמדתי במאמר הזה שהשינויים במערכת החינוך לפעמים לטובת המורה והתלמיד, התרשמתי שההמלצות על הפחתת ימי הלימוד והוספת שעות הלימוד משפיעות חיובית על הישגי התלמידים.
שלב "א" (1970-1980): הרעיון המרכזי בתכנית המחודשת היה לעודד יוזמה על-מנת שמקצועות הבחירה ירכיבו 25% מתכנית הלימודים.
שלב "ב" (שנות ה 90): נכנסה יוזמה חדשה לפתח מודל של בית-ספר בניהול עצמי (SBM). ונוסדה ועדה. ובסיום דיוני הועדה סוכם שבית הספר לא יהיה אוטונומי לחלוטין.
שלב "ג": ב-2004 כוח המשימה דורש רפורמה חדשה מקיפה ורדיקלית. ההמלצה היא להשלים את מה שהתחילו בשנות ה-70 וללכת עד הסוף עם ה-SBM. מהמלצות הנוספות שקבלו תוקף היו: הארכת יום הלימודים ל-8 שעות, הורדת יום משבוע הלימודים הורדת גיל חינוך החובה לשלש, הגדרת סטנדרטים ומערכת הערכה חינוכית מרכזית חדשה, הוספת שעות ליום העבודה של המורה.
גם הרפורמה הזו הביאה לחיכוכים. גופים רבים חשו שהרפורמה מאיימת על תפקידם.
מסקנות: מחקרים מסוימים (בשלבים מוקדמים) הראו שהשיטות לא השפיעו במיוחד על שיפור המערכת. אולם התעקשותם של מורים ברחבי הארץ להישאר בשיטה מעידה על הערכה ארצית כלפי הרפורמה. שיטת ה- SBM כמדיניות לשיפור בתי-הספר תפסה תאוצה בשנות ה-1990 אולם מתחילת שנות ה-2000 העניין בה הולך ופוחת. הסיבה לכך אינה שיש מי שמטיל ספק בטיב השיטה או נכונותה הגברת היעילות של בתי-ספר באמצעות אוטונומיה וגמישות נמצאת באג'נדה של מערכת החינוך בישראל, על הכתוב. אולם באופן מעשי, היא לא מתקיימת. כיום, בתחילת 2006, הרעיונות שמאחורי ה-SBM משמשים כסלוגנים בלבד. לפי דעתי אני מתייחסת לחומר שלמדתי במאמר הזה שהשינויים במערכת החינוך לפעמים לטובת המורה והתלמיד, התרשמתי שההמלצות על הפחתת ימי הלימוד והוספת שעות הלימוד משפיעות חיובית על הישגי התלמידים.
תגובה 1:
שלום לך פוזייה
לדעתי, נושא האוטונומיה של מערכת החינוך בישראל הוא נושא שיש לו השפעה מירבית על שיפור מערכת החינוך. כסגנית מנהלת אני רואנ את היתרונות הרבים של בית הספר בניהול עצמי, יתרונות המאפשרים הפעלת שיקול דעת בקבלת החלטות של בית הספר. יחד עם זאת, לדעתי יש צורך עדיין בפיקוח של גורמים ממשרד החינוך , בכל נושא תכניות עבודה בית ספריות, מתוך מטרה של בקרה והערכה.
סהאם
הוסף רשומת תגובה