התפתחות מוסרית על פי התיאוריה של קולברג

קולברג, שהיה תלמידו של פיאז'ה והושפע ממנו בתחום ההתפתחות המוסרית, מביא לפנינו תיאוריה, שעל פיה מחולקת התפתחות זו ל- 3 רמות, ובכל אחת מהן 2 שלבי משנה. בבסיסה של התיאוריה עמדה ההנחה שהרמה השכלית של הילד משפיעה על קצב ההתפתחות של השפיטה המוסרית- השפיטה המוסרית של ילד בעל רמה שכלית גבוהה מתפתחת בקצב מהיר יותר משפיטתו המוסרית של ילד בעל רמה שכלית נמוכה, אף על פי ששניהם בני אותו גיל. לדעתו, התפתחות החשיבה הלוגית דרושה להתפתחות החשיבה המוסרית וקובעת את גבולותיה.

המחקר של קולברג
את ההנחות המרכזיות שלו הסיק קולברג ממחקר אורך שערך, בו בדק 75 בחורים במשך כ10 שנים. במחקר הוא הציג בפני הנבדקים דילמות מוסריות העומדות בפני דמויות שונות, והעלה בפניהם שאלות בנוגע לדילמה זו. לדוגמא- הסיפור על היינץ שבפניו עמדה דילמה מוסרית כאשר אישתו גססה ממחלה קשה אך לא היה לו כסף בכדי לממן את התרופה היקרה למחלתה, על כן היה צריך להחליט אם לגנוב מהרוקח את התרופה או לא.
בניתוח התשובה של הנבדק לשאלות כמו- מה על היינץ לעשות? האם גניבה מהרוקח במקרה הזה היא מעשה רע? מדוע? לא התייחס קולברג לעצם השיפוט, אלא לנימוקים שהעלו הנבדקים להסברת שיפוטיהם- ההנמקה מורה על השלב בו הוא נמצא.

שלבי ההתפתחות
שלוש הרמות אותן מתאר קולברג הן הרמה הקדם-קונבנציונלית, הרמה הקונבנציונלית והרמה הבתר-קונבנציונלית, כשבכל אחת שני שלבים.
רמה ראשונה- מוסר קדם קונבנציונלי:
השיפוטים המוסריים ברמה זו מונחים על ידי תגובות החברה ומתאפיינים בחשיבה אוגצנטרית- ראיית העולם מנקודת המבט האישית בלבד. הרמה הזו היא הרמה של רוב הילדים מתחת לגיל 9, קצת מתבגרים ורמת עבריינים קרימינליים מתבגרים ומבוגרים.
שלב א: שלב 'הציות ועונש' שבו השיפוט המוסרי מכוון על ידי החשש מעונש וניסיון למניעתו. אין בשלב זה כבוד לסמכות, אלא כניעה לאלה שבידם הכוח להעניש, ויש לילד קושי לשקול את שתי נקודות המבט שמציבה כל דילמה מוסרית.
שלב ב: שלב 'אני ואפסי עוד' שבו השיפוט המוסרי נובע מהרצון לקבל שכר. בשלב זה הפרט נתפס כפועל ממניעים אישיים בלבד, ומודע לכך שיש נקודות מבט שונות לדילמה מוסרית, אך הבנה זו היא פשטנית מאוד.
רמה שנייה- מוסר קונבנציונלי:
ברמה זו הסדר החברתי חשוב לשיפוט המוסרי ויש לשמור עליו בכל מחיר. יש תשומת לב לכללים ולציפיות של החברה ותמיכה בסדר החברתי. הרמה הקונבנציונלית היא הרמה של רוב המתבגרים והמבוגרים שבחברתנו ובחברות אחרות.
שלב ג: שלב 'ילד טוב, ילדה טובה', שלב שבו הילד מבקש להצטייר כנחמד וטוב בעיניי אחרים, ובהתאם לכך מכוון את מעשיו. היכולת שלו לראות דברים מנקודות מבט שונות מאפשרת לו לצפות מה אנשים אחרים חושבים ומרגישים. עניינה של המוסריות בשלב זה הוא הסתגלות לציפיות של האחרים, ולכן היא מחייבת הבנה והתחשבות בנקודת הראות של הזולת.
שלב ד: שלב 'לעשות מה שצריך'. בשלב זה נוסף ממד של חובה חברתית וכבוד לסמכות. המניע המוסרי הוא רצון למנוע התערערות הסמכות והרצון להצטייר באור חיובי אינו מצומצם לאנשים פרטיים שהילד מכיר, אלא משתרע על החברה כולה.
רמה שלישית- מוסר בתר קונבנציונלי:
ברמה זו מוקד השיפוט המוסרי עובר לאדם עצמו. אלו שהגיעו אליה כבר אינם מקבלים את הציוויים המוסריים- חברתיים כמובנים מאליהם, אלא מנסים להגדיר מוסר במונחים של עקרונות וערכים מופשטים. הרמה הבתר (על) קונבנציונלית מושגת על ידי מיעוט מבוגרים, והיא מושגת לאחר גיל 20.
שלב ה: שלב 'חוזה חברתי' שבו השיפוט המוסרי נעשה מתוך הרגשת מחויבות אישית כלפי הסדר החברתי, ומושם דגש על תהליכי שיפוט המאפשרים לשנות את החוק ופרשנותו כאשר יש לכך סיבה אתית וכבדת משקל. המוסריות מעוגנת בחוזה החברתי, מכירה בזכויות הפרט ובתוקפו של החוק שהתקבל באופן דמוקרטי.
שלב ו: שלב 'בחירה אישית של עקרונות אוניברסליים'. השלב הגבוה ביותר בסולם ההתפתחות המוסרית, שבו המצפון האישי של הפרט תופס מקום מרכזי. בשלב זה עולה המוסריות לרמה של עקרונות כוללניים המדריכים את ההתנהגות, והפרט חש שעליו לנהוג לפיהם על מנת להימנע מגינוי עצמי. יכולתו של הפרט לבחון הרבה נקודות מבט מגיעה לרמה הגבוהה ביותר.